Vayedaber

משנה: 1a מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית בֵּין מִמַּעְייָן שֶׁיּוֹצֵא בַּתְּחִילָּה בֵּין מִמַּעְייָן שֶׁאֵין יוֹצֵא בַּתְּחִילָּה. אֲבָל לֹא מִמֵּי גְשָׁמִים וְלֹא מִמֵּי קֵילוֹן. וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' משקין בית השלחין במועד ובשביעית. בית השלחין היא שדה שצריכה להשקותה תדיר ולישנא דצחותא הוא שצמאה למים ואתה עיף ויגע תרגימו משלהי ולאי והחי''ת וה''א מתחלפין שהן ממוצא אחד. ומכיון שרגיל להשקותה תדיר והתחיל להשקותה קודם המועד אי לא משקה לה אתא לידי פסידא מותר להשקותה דכל דבר האבד ולית ביה טירחא יתירא שרו רבנן לעשותו בחולו של מועד כדאמרינן בגמרא דכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי עצור אף ששה עצורין אי מה שביעי עצור מכל מלאכה אף כל ששה עצורין מכל מלאכה ת''ל השביעי ה''א יתירה השביעי עצור מכל מלאכה ואין הששה עצורין מכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת. ודווקא בית השלחין אבל שדה הבעל שהיא שותה למטר השמים וכשמשקה אותה אינה אלא להרווחה ולהשביחה לא התירו חכמים להשקותה בחול המועד:

ובשביעית. וכן בשביעית משקין בית השלחין:

בין ממעין שיוצא בתחלה. שיוצא' עכשיו מתחלה ואין חוששין שמא יפלו גדודותיו הואיל וחדש הוא ובין ממעין שלא יצא בתחלה אלא שישן הוא:

אבל אין משקין לא מי גשמים. גזירה שמא ישקה ממי קילון והוא בור עמוק ובו מי גשמים מכונסין דאיכא טירחא יתירא לדלות מתוכה וכל טירחא יתירא אסרו במועד:

ואין עושין עוגיות לגפנים. עוגיות הן חריצין עגולים שעושין בעיקרי הגפנים כדי שיתמלאו מים ומשום טירחא יתירא וכל זה במועד אבל בשביעית לא גזרו משום טירחא יתירא:

נִיחָא מֵי קֵילוֹן. מֵי גְשָׁמִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. גָּֽזְרוּ מֵי גְשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמֵי קֵילוֹן. רִבִּי בִּיסְנְא בְשֵׁם רִבִּי לָא. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּמּוֹעֵד. הָא בַשְּׂבִיעִית מוּתָּר. מַה בֵין שְׁבִיעִית מַה בֵין מוֹעֵד. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת בַּמְּלָאכָה הִתִּירוּ בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא טָרִיחַ בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִיחַ. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּמְּלָאכָה לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָבֵד וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִחַ. וְאִית דְּבָעֵי מִישְׁמְעִינָה מִן הָדָא. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁזְּמַנָּהּ מְרוּבָּה הִתִּירוּ. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁזְּמַנּוֹ קָצוֹר אָֽסְרוּ. אוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים הָאַחֲרוֹנִים לֹא מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְדִּינוּן כְּשִׁבְעַת יִמֵי הָרֶגֶל וְיִהְיוּ אֲסוּרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אותן שבעת ימים האחרוני' של שביעית. לא מסתברא שנעשה אלו ימים האחרונים כשבעת ימי הרגל שהרי זמן קצר הוא ויכול להמתין ודרך בעיא היא אי מסתברא לומר כן. וחסר כאן והתם מסיים אשכח ותני מרביצין בעפר לבן בשביעית א''ל לא במועד דברי רבי שמעון וראב''י אוסר וכלומר דשמע מינה דכנגד הימים שאסור במועד מותר בשביעית לרבי שמעון ולראב''י אסור:

ואית דבעי נשמעינה. להחילוק בין מועד לשביעית מן הדא טעמא לפי ששביעית זמנה מרובה ואם ימתין מלהרביץ כל השנה יפסידו האילנות ולפיכך התירו אבל מועד שזמנו קצר ימתין עד לאחר המועד:

מה בין שביעית וכו'. גרסינן להא לעיל בסוף פ''ב דשביעית אהא דקתני התם מרביצין בעפר לבן בשביעית כדי שלא יפסדו האילנו' לא התירו אלא דבר שהוא אבד וכו'. כצ''ל וכן הוא שם:

לא שנו. הא דאסרו להשקות ממי גשמים וממי קילון דוקא במועד הא בשביעית מותר. כדמפרש ואזיל לטעמא:

גזרו מי גשמים מפני שהן מכונסין כמי קילון. ואי שריית בהא אתי למישרי נמי בהא:

מי גשמים. בריכה מלאה ממי גשמים אמאי לא:

ניחא מי קילון. דקתני במתני' דאין משקין מהן משום דאיכא טירחא יתירא לדלות מן הקילון שהוא בור. עמוק הרבה:

הלכה: מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין כול'. נִיחָא מַעְייָן שֶׁלֹּא יָצָא כַתְּחִילָּה. מַעְייָן שֶׁיּוֹצֵא כַתְּחִילָּה. וְלֹא טָרִיחַ הוּא. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֲפִילוּ שְׂדֵה בֵית הַבַּעַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה אֶחָד וְנַעֲשֶׂה שְׁנַיִם אוֹ שֶׁהָיוּ מֵימָיו מוּעֲטִין וְנִתְבָּֽרְכוּ. וְתַנֵּי כֵן. מַעְייָן שֶׁיָּצָא כַּתְּחִילָּה מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֲפִילוּ שְׂדֵה בֵית הַבַּעַל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין שֶׁחָֽרְבָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אָבֵד. וְדָבָר שֶׁהוּא טָרִיחַ. עַל דַּעְתוֹן דְּרַבָּנִן אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָבֵד וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִיחַ. אָבֵד וְטָרִחַ מָה אָֽמְרֵי בָהּ רַבָּנִן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כָּל שֶׁהִיא פְסֵידָה וְהוֹלֶכֶת זוֹ הִיא בֵּית הַשְּׁלָחִין. 1b עָֽמְדָה מִלְּהַכְחִישׁ זוֹ בֵית הַבַּעַל. מַחְלוֹקֶת דְּרִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים. עַד כַּמָּה תִשְׁהֵא וְתֵיעָשֶׂה בֵית הַשְּׁלָחִין. עַד כְּדֵי שֶׁתִּשְׁהֵא שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קבריי נְגַב קוֹמֵי מוֹעֲדָא תְּלָתָא יוֹמִין. חָזַר בְּמוֹעֲדָא. אֲתַא עוֹבְדָה קוֹמֵי רַב חוּנָה וְאָמַר. אִילֵּין דְּאַכְחֲשִׁין יִשְׁתְּייָן. אִילֵּין דְּלָא אַכְחֲשִׁין לָא יִשְׁתִּיִין. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי הוֹרוּן בְּהָדָא מְקֵרֶת דְּצִילַּייָא דַהֲווָת זֵרִיעָה סְעָרִין מֵיחַצְדִּינוּן בְּמּוֹעֲדָא דְּלָא יִפְקְעָן וְיֵיבְדָו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הורון בהדא מקרת דצילייא. בקעה אחת במקום צילייא שהיתה זרועה שעורין והגיע זמנה להקצר והורי ר' יונה ור' יוסי לקצרן במועד כדי שלא יבקעו מחמת היבשות ויאבדו דכל דבר אבד מותר לעשות במועד:

חברייא. שדה של חברייא נגב קומי מועדא תלתא יומין שנגבה מחמת שלא באו לה מים וחזר במועדא שחזרו המים אליה ואתא עובדא קומי רב הונא אם מותר להשקותה מהמעין שחזר להיות נמשך ואמר רב הונא אילין זרעים דאכחשין שנראין כחושין מחמת שגנב המעין ישתיין אותן. מותר להשקותן שלא יפסדו לגמרי ואלין דלא אכחשין לא ישתיין וש''מ דכל שנראית כחושה מחמת שנגבה ג' ימים קודם הרגל משקין אותה במועד:

נשמעינה מן הדא. עובדא:

עמדה. מלהכחיש. שלא נראית כחושה ונפסדת מחמת שאין לה השקאה זו נקראת בית הבעל ומחלוקת דרבי מאיר וחכמים היא אלמא דבדבר אבד לחוד תליא מילתא. עד כמה תשהא ותיעשה בית השלחין. כמה זמן קודם הרגל צריך שתשהה בחורבתה שתהא נקראת בית השלחין לענין שיהא מותר להשקותה במועד אם עד כדי שתשהה ב' וג' ימים קודם לרגל ותראה כחושה:

נישמעינה מן הדא. דתנינן בברייתא כל שהיא פסידה והולכת שרואין אותה הולכת ונפסדה כשאין משקין אותה זו היא בית השלחין ומשקין אותה במועד:

אבד וטרח. אם הוא בית השלחין שהוא דבר האבד ויש בו חשש טירחא מה אמרו בה רבנן אם תרתי דוקא בעו שיהא דבר אבד וליכא ביה טירחא או דילמא דבר אבד בלחוד סגי:

על דעתי' דר''מ וכו'. ומפרש לפלוגתייהו דלר''מ משקין ממנו אף דבר שאינו אבד כמו שדה בית הבעל ואפילו היא דבר שהוא טריח שיצא בתחלה ולרבנן אין משקין ממנו אלא דבר שהיא אבד כמו בית השלחין שאבד ובלבד דבר שאין טריח כלומר דליכא למיחש לטירחא יתירא וכדמוקי ר' יוסי שהיה אחד ונעשה שנים וכו':

שחרבה מן המים. וצמאה לכך:

ותני. בתוספתא שם דפליגי ר''מ וחכמים בזה כדאמרן:

אמר ר' יוסי. לא היא דאיכא למימר דברי הכל היא מתני' ואפי' לחכמים דפליגי לקמן על ר''מ דמיירי שהיה מעין אחר שיצא כבר ועשאו עכשיו שנים או שהיה מימיו מועטין ונתברכו לצאת יותר בהרווחה וזהו דקרי ליה שיצא בתחלה כלומר שיצא עכשיו בהרווחה טפי הלכך לא חיישינן דילמא אתי לאינפולי:

אלא מתני' כר''מ היא. דס''ל מעין שיצא בתחלה משקין ממנו אפי' שדה בית הבעל בדאמר בתוספתא ריש מכלתין ומייתי לה לקמן ולר''מ לא חיישינן למידי:

גמ' ניחא מעין שלא יצא בתחל'. שכבר היה שפיר הוא שמשקין ממנו אלא מעין שיצא עכשיו בתחלה אמאי שרי ולא טריח הוא בתמיה ניחוש דילמא אתי לאינפולי ואזיל וטרח טירחא יתירא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source